<h1>סמ"ג לאוין סימן ס"ו</h1>
<h2>דף מא:</h2>
שנינו בפרק מי שהוציאוהו, מי שיצא חוץ לתחום שלא לדעת כגון שהוציאוהו גוים או רוח רעה או שוגג ויצא אין לו אלא ארבע אמות, חזר לדעת אין לו אלא ארבע אמות, החזירוהו כאילו לא יצא, ואם נתנוהו ברה"י כגון שנתנוהו גוי[ם] בדיר וסהר ומערה או ספינה או בעיר אחרת, אמר רב (מ"ב ב') הלכה כרבן גמליאל שאומר, שיש לו [רשות] להלך את כולה, וכן אם יצא לאחד מאילו בשוגג ונזכר והוא בתוכה מהלך את כולה (רמב"ם שבת פכ"ז הל' י"ב). יצא חוץ לתחום לדעת אף על פי שהוא בתוך רה"י כגון דיר וסהר אין לו אלא ארבע אמות (שם הל' י"ג). וצריך להתישב בנכנס בספינה לדעת בשבת ומפליגה חוץ לתחום אם מותר להלך את כולה או אין לו אלא ד' אמות, ולמעלה (דף י"ז ד' בד"ו [הו' בעירובין מ"ג א']) בארנו בשם ר"י (מ"ג א' תד"ה הלכה) שמותר להלך את כולה. אמר רבה [ב]פרק מי שהוציאוהו, כל מי שאין לו לזוז ממקומו אלא בתוך ארבע אמות אם נצרך לנקביו הרי זה יוצא ומרחיק ונפנה, שגדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה שבתורה וחוזר למקומו, ואם נכנס במקצת התחום שיצא ממנו בעת שירחיק לפנות, אמרי נהרדעי, הואיל ונכנס ברשות יכנס כאילו לא יצא, והוא שלא יצא לכתחילה לדעת אבל אם יצא לדעת אף על פי שנכנס אין לו אלא ד' אמות (ע"פ רמב"ם שם הל' ט"ו).
<h2>דף מב.</h2>
אמר שמואל בפרק מי שהוציאוהו היה מהלך בבקעה ואינו יודע תחום שבת מהלך אלפים פסיעות בינוניות וזהו תחום שבת (רמב"ם שבת פכ"ז הל' ד'). מי שכלתה לו מדתו בחצי העיר אף על פי שאינו מהלך אלא עד סוף מדתו מותר לטלטל בכל העיר על ידי זריקה (רמב"ם שם הל' ח'), כדתניא בפרק מי שהוציאוהו (מ"ב ב'). עוד מוכיח שם (מ"ה א'), מי שהיה בא בדרך ליכנס (ב)[ל]מדינה בין שהיה בא בים בין שהיה בא בחרבה, אם נכנס [בתוך] אלפים אמה קרוב לעיר קודם השבת אף על פי שלא הגיע למדינה אלא בשבת הרי זה יכנס ויהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה לכל רוח (רמב"ם שם הל' ט').
<h2>דף מד:</h2>
שנינו שם, כל היוצאים להציל נפשות ישראל מיד נהר [או מיד גוים] או מיד מפולת יש להם אלפים אמה לכל רוח ממקום שהצילו בו, ואם היתה יד גוים תקיפה והיו מפחדין לשבות במקום שהצילו הרי אילו חוזרין בשבת למקומן בכלי זיינם (רמב"ם שבת פכ"ז הל' י"ז).
<h2>דף נא.</h2>
שלא יצא אדם חוץ לתחום המדינה בשבת, וכל היוצא חוץ לתחום שבת בשבת לוקה שנאמר (שמות ט"ז כ"ט) אל יצא איש ממקומו ביום השביעי, זהו תחום העיר, ולא נתנה תורה שיעור לתחום זה, אבל חכמים העתיקו שתחום זה חוץ לשנים עשר מיל כנגד מחנה ישראל וכן אמר להם משה רבינו לא תצאו חוץ למחנה, ומדברי סופרים שלא יצא אדם חוץ לעיר אלא עד אלפים אמה אבל חוץ לאלפים אמה אסור שאלפים אמה הוא מגרש הערים (ע"פ רמב"ם הל' שבת פכ"ז הל' א') והסמיכוה במסכת עירובין לגזירה שוה. נמצא שמותר לאדם לילך בשבת את כל העיר אפילו היתה כנינוה, בין שהיתה מוקפת חומה בין שלא היתה מוקפת חומה, וכן מותר לאדם להלך חוץ לעיר אלפים אמה מרובעים כטבלא מרובעת כדי שיהא נשכר את הזויות, כרבנן דרבי חנינא בן אנטיגנוס בפרק מי שהוציאוהו (מ"ט ב'), ואם יצא חוץ לאלפים אמה מכין אותו מכות מרדות עד שנים עשר מיל, אבל אם יצא והרחיק מן העיר יתר על שנים עשר מיל אפילו אמה אחת לוקה מן התורה (רמב"ם שם הל' ב'), ודבר זה שבארנו מוכיח בירושלמי (פ"ג ה"ד) וזה לשונו הגיעוך סוף תחומי שבת שאינן מחוורין דבר תורה, ר' מנא בעי ניחא אלפים שאינו מחוור ארבעת אלפים מחוור הוא, ר"ש בן ביסנא בשם ר' אחא, אין לך מחוור מכולם אלא תחום שנים עשר מיל כנגד מחנה ישראל, משמע שזה מחוור אפילו לרבנן דרבי עקיבא (סוטה כ"ז ב'), לפי עניין זה כשאומר במסכת שבת בפרק כלל גדול (ס"ט א') דידע לה בשבת במאי ומתרץ דידע לה בתחומין ואליבא דר' עקיבא, היה יכול לומר דידע לה בתחומין דשנים עשר מיל ואפילו אליבא דרבנן. המינין אומרים אל יצא איש ממקומו כמשמעו, והשיב רבינו משולם ברבי קלונימוס להקהות שיניהם מנבואת ישעיה ויחזקאל, שכתוב בנבואת ישעיה (מ"ו ג') והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבא כל בשר להשתחות, ובנבואת יחזקאל (מ"ו ג') כתיב והשתחוו עם הארץ פתח השער ההוא בשבתות ובחדשים לפני ה' ואם היה אסור לזוז ממקומו איך יבא כל בשר להשתחות בבית המקדש.
<h2>דף נב:</h2>
ועוד שנינו שם מי שיצא חוץ לתחום אפילו אמה אחת לא יכנס, פירש רבינו משה (שבת פכ"ז הל' י"א) שארבע אמות שיש לו לאדם תחילתן ממקום שהוא עומד בו לפיכך כיון שיצא חוץ מתחומו אמה או יתר ישב במקומו ואין לו להלך אלא בתוך ארבע אמות מעמידת רגליו ולחוץ, ורבינו יצחק (מ"ד ב' תד"ה ומר) פירש לא יכנס להיות כאילו לא יצא אבל ארבע אמות יש לו כשאר יוצא חוץ לתחום ומותר ליכנס בתוך תחומו הראשון עד ארבע אמותיו. וכן מי שהחשיך לו חוץ לתחום המדינה אפילו אמה אחת הרי זה לא יכנס אלא יהלך ממקום שנכנס עליו השבת והוא עומד בו אלפים אמה ואם כלתה מדתו במקצת העיר מהלך עד סוף מדתו (רמב"ם שם).
<h2>דף נה.</h2>
מסקינן בפרק כיצד מעברין, שכל בית דירה שהוא יוצא מן המדינה אם בינו לבין המדינה שבעים אמה ושני שלישי אמה שהוא כשיעור בית סאתים המרובעות או פחות מזה הרי זה מצטרף למדינה ונחשב ממנה, וכשמודדין לה אלפים אמה לכל רוח מודדין חוץ מבית דירה זה (ע"פ רמב"ם שבת פכ"ח הל' א'), היה בית קרוב למדינה לשבעים אמה ובית שני קרוב לו בשבעים אמה [ובית שלישי קרוב לשני בשבעים אמה] וכן עד מהלך כמה ימים הרי הכל (ב)[כ]מדינה אחת, וכשמודדין מודדין חוץ לבית שאחרון והוא שיהיה (בית אחרון) [בית דירה זה ארבע אמות על] ארבע אמות או יתר (שם הל' ב'), וכן בית הכנסת שיש בו בית דירה לחזנים ובית עבודה זרה שיש בו בית דירה לכומרים והאוצרות שיש בהן בית דירה הקבר והגשר שיש בהן בית דירה ושלש מחיצות שאין עליה[ם] תקרה ויש בהן ארבע אמות על ארבע אמות והבורגנין ובית הבנוי (בהן) [בים] ושתי מחיצות שיש עליהם תקרה ומעזיבה, ומערה שיש בניין על פיה ויש בה בית דירה כל אלו מצטרפין עמה אם היו בתוך שבעים אמה ושירים, ומאותו הבית היוצא רואין כאלו חוט מתוח על כל פני (המדידה) [המדינה] ומודדין חוץ לאותו החוט אלפים אמה (רמב"ם שם הל' ג' ע"ש).
<h2>דף נז.</h2>
נחזור לפרק כיצד מעברין, היו שתי עיירות סמוכות זו לזו אם יש ביניהם מאה אמה וארבעים ואחת ושליש כדי שיהא שבעים אמה ושיריים של זו ושבעים אמה ושיריים של זו חושבים שתיהן כעיר אחת נמצאת כל עיר מהן מהלכת את כל העיר השנייה וחוצה לה אלפים אמה (רמב"ם שבת פכ"ח הל' ה'). עיר שהיתה ארוכה או מרובעת הואיל ויש לה ארבעה זויות שוות מניחין אותה כמות שהיא ומודדין לה אלפים אמה לכל רוח מארבע רוחות[יה], היתה עגולה עושין לה זויות ורואין אותה כאילו היא בתוך המרובע ומודדין חוץ מצלעות אותו מרובע אלפים אמה לכל רוח שנמצא משתכר את הזויות (שם הל' ו'), וכשהוא מרבעה מרבעה בריבוע העולם כדי שתהא כל רוח ממנה משוכה כנגד רוח מרוחות העולם ומכוונות כנגדה (שם הל' ז'), היתה רחבה מצד אחד וקצרה מצד אחד רואין אותה כאילו היא כולה רחבה, היתה עשוייה כמין גאם כזה ך או שהיתה עשויה כקשת אם יש בין שני ראשיה פחות מארבעת אלפים אמות מודדין לה מן היתר ורואין הקשת כאלו הוא מלא בתים, ואם היו בין שני ראשים ד' אלפים אין מודדין לה אלא מן הקשת (שם הל' ח').
<h2>דף נז:</h2>
שנינו שם, אין מודדין אלא בחבל של חמשים אמה לא פחות ולא יותר ובחבל של פשתן כדי שלא ימשך יותר (רמב"ם שבת פכ"ח הל' י"א).
<h2>דף נח:</h2>
אמרינן בכתובות פרק שני (כ"ח א'), אפילו עבד אפילו שפחה נאמנין לומר עד כאן תחום שבת (עירובין נ"ח ב'). ונאמן הגדול לומר זכור אני שעד כאן היינו באין בשבת כשהייתי קטן וסומכין על עדותו בדבר זה, ולא הלכו (בו) חכמים [בדבר זה] (עירובין שם) אלא להקל מפני ששיעור אלפים מדבריהם (רמב"ם שבת פכ"ח הל' י"ט).
<h2>דף סא.</h2>
עוד שם אמר רב הונא, עיר שיושבת על שפת הנחל אם יש לפני(ו)[ה] דקה, הוא בניין, רחב ארבע אמות על שפת הנחל כדי שיעמדו עליה וישתמשו בנחל נמצא [כל] הנחל בכל[ל] העיר, ומודדין לה אלפים [אמה] משפת הנחל השנייה ויעשה הנחל כולו בכלל המדינה מפני הדקה הבנוייה בצדו, ואם אין שם דקה אין מודדין אלא מפתח בתיהן ונמצא הנחל נמדד מן האלפים שלהם (רמב"ם שבת פכ"ח הל' ט'). ואמר רב הונא (עירובין נ"ה ב'), יושבי צריפין אין מודדין להם אלא מפתח בתיהן, ואם היו שם שלש חצירות של שני בתים (הודבקו) [הוקבעו] כולן ומרבעין אותן ונותנין להם אלפים אמה לכל רוח כשאר עיירות (רמב"ם שם הל' י').
